560 מיליון דולר על הנייר — ואיך הופכים אותם למזומן

באותו בוקר שבו ניתנה פסיקה קנדית היסטורית בסך 560 מיליון דולר נגד איראן, נורה למוות שוטר של משטרת טורונטו — קונסטבל מארק פינידזוטו — בעת ביצוע צו חיפוש הקשור לרשת פרוקסי איראנית שאחראית לתקיפת הקונסוליה האמריקאית ולירי על בתי כנסת בקנדה. האירוניה אינה עדינה. בעוד שופטים כותבים פסקי דין, המשטר האיראני עונה בכדורים.

הקורבן במרכז פסק הדין, זאהד הפטלאנג, גויס בגיל 13 כחייל ילד במלחמת איראן-עיראק. לאחר שנשבה בידי כוחות עיראקיים והוחזר לאיראן ב-1990, כינו אותו השלטונות "כופר" — ורק בגלל שהעז לבקר את המשטר. בית המשפט מצא שאנשי המשמרות המהפכניים כבלו אלקטרודות לגופו, הכו אותו, והשאירו אותו עם טראומת ראש שנמשכת עד היום. לאחר שנפלט, קפץ מספינת מטען איראנית לתוך מי המפרץ בוונקובר. קייקר אנונימי משך אותו לחוף. ניצל. בנה חיים. ותבע.

בפסיקה מה-29 במאי, קבע השופט לי אקאזאקי מבית המשפט העליון של אונטריו פיצוי של 100 מיליון דולר ועוד 100 מיליון דולר כנזק עונשי. זו הפעם הראשונה שבית משפט קנדי פסק כי פעולות הטרור של איראן כנגד אזרחיה שלה — בתוך גבולות האיסלאמית הרפובליקה עצמה — מהוות "פעילות טרוריסטית" על פי חוק. תקדים שעשוי לפתוח את השערות לאלפי ניצולים נוספים. אחרי 36 שנות ריבית בשיעור 5 אחוז לשנה, הסכום הכולל עלה ל-560 מיליון דולר — ואם טהראן תמרוד ותסרב לשלם, הסכום ימשיך לצמוח ב-4 אחוז לשנה. ריביתה של הצדקה.

אני עוסקת בדיוק בעבודה הזו כבר עשרות שנים — בבתי המשפט הפדרליים האמריקאיים. אני מכירה את שיכרון הניצחון שבפסיקה היסטורית. ואני מכירה, בפרטי הפרטים הייסוריים ביותר, את מה שמגיע אחרי.

הפער בין פסק דין ובין שקל גבוי אחד — זה המקום שבו ממלכות נייר נפלות.

פסיקת אונטריו נשענת על חוק הצדק לנפגעי טרור הקנדי, שמאפשר לנפגעי טרור לממש פסקי דין מתוך נכסים איראניים קפואים שבקנדה, ולרדוף אחרי נכסים מחוץ לגבולות — לרבות נכסים המשויכים למשמרות המהפכניים. המנגנון הזה מקביל כמעט מילה במילה ל-Foreign Sovereign Immunities Act, שבאמצעותו שורת הדין ניהלה תביעות פדרליות נגד טהראן, דמשק ופיונגיאנג. אנחנו יודעים בדיוק כמה קשה האכיפה בפועל.

טהראן לא התייצבה כלל להליכים. היא לא תכתוב צ'ק. הנכסים הקפואים בקנדה — שמכירתם שימשה לפיצוי נפגעים קודמים — מוגבלים ומצויים בתחרות בין מאות תביעות מצטברות. בחו"ל, עקיבה ותפיסה של נכסים הכרוכים במשמרות המהפכניים מצריכה מודיעין מתמשך ותיאום משפטי שאף צוות של עורך דין פרטי אחד אינו מסוגל לסחוב לבדו.

מה שפסיקת הפטלאנג דורשת — ומה שממשלות המערב היססו עד כה לספק — הוא מנגנון אכיפה בין-לאומי מרוכז: מסגרת קבועה שתאגד פסקי דין לטרור מקנדה, מארצות הברית ומאירופה, תמפה נכסים ריבוניים ופרא-ממלכתיים איראניים בכל שיפוט בו-זמנית, ותאפשר לבתי משפט במדינה אחת לאכוף פסיקות מחברתה.

ולא, סנקציות לבדן אינן מספיקות. המשמרות המהפכניים מוגדרים ארגון טרור לפי הדין הקנדי כבר שנים. ובכל זאת — תובעים אמריקאיים טוענים כי בכיר בכת'איב חיזבאללה, מוחמד באקר סעד דאווד אל-סעדי, תיאם ותבע אחריות על לפחות 18 תקיפות ברחבי אירופה ושתי תקיפות נוספות בקנדה — לרבות הירי על הקונסוליה האמריקאית ועל בתי הכנסת בטורונטו. לפי כתב האישום האמריקאי, הוא אמר בשיחה מוקלטת: "באירופה יש לנו את הבחורים שלנו; גם באמריקה, לדוגמה אתמול, ובקנדה יש לנו את הבחורים שלנו." זה לא סוכן שובב. זו רשת מבצעית ממומנת ומנוהלת על ידי מדינה — שמכה ביעדים יהודיים ומערביים, בעוד הפטרון שלה מתחבא מאחורי חסינות ריבונית שבתי המשפט, סוף סוף, מתחילים לפרוע.

שוטר טורונטו, בן 43, אב לילדים, ותיק 18 שנה בשירות, יצא בבוקר להוציא צו חיפוש — ולא חזר הביתה. הפטלאנג ראוי לכל שקל שנפסק לו. פינידזוטו היה ראוי לחזור לביתו. ממשלות המערב חייבות לשניהם — ולקורבנות הבאים — משהו מוחשי יותר מפסקי דין שמתיישנים בתיקייה.

המשטר תמיד הימר שאכיפה תהיה קשה יותר מהדיון. הגיע הזמן להוכיח לו שטעה. תאמו את תפיסת הנכסים. שתפו את המודיעין. הפכו את הגבייה לאכזרית כמו ההתדיינות עצמה. פסיקה בת 560 מיליון דולר שיושבת גבויה — היא צדק. פסיקה שמאבקת בתיקייה — היא קבלה.