מחסן הנשק בווינה היה רק קצה הקרחון

תארו לעצמכם מחסן שכור באחד מרחובות וינה. בפנים: חמישה אקדחי גלוק, מאות כדורים, בגדים, ציוד. מחכים. לא מדובר בקנוניה שאירופה גילתה במקרה — מדובר בפספוס קטסטרופלי שאמור לבייש כל ממשלה ביבשת שביחרה במשך שנים לטפל בחמאס כאילו הוא בעיה של מישהו אחר.

הפרקליטות הפדרלית הגרמנית הגישה כתב אישום נגד שבעה גברים בגין קשירת קשר לביצוע פיגועי טרור מתואמים בברלין ובווינה, שנועדו לחול בדיוק בשנה השנייה לטבח ה-7 באוקטובר. המטרות שזיהו התובעים אינן מופשטות: דיפלומטים ישראלים, מרכזים קהילתיים יהודיים, משתתפי הפגנות פרו-ישראליות. אנשים שחיים את חייהם. התוכנית הייתה לבצע את הפיגועים בו-זמנית או ברצף מהיר — מעשה טבח סינכרוני שנועד להדהד את הטבח המקורי ולהכריז שחמאס הגיע אל לב אירופה.

על-פי כתב האישום הפדרלי בן 214 העמודים שהשיג עיתון Welt הגרמני, הקשר הבשיל לכדי תוכנית קונקרטית לכל המאוחר ביולי 2025. רשת רכש הנשק הייתה בינלאומית ומכוונת: אקדחים, רובה אוטומטי, למעלה מ-700 כדורים — הועברו דרך דנמרק, גרמניה ואוסטריה. שלושה חשודים נעצרו בברלין ב-1 באוקטובר 2025 — שישה ימים בלבד לפני הפיגועים המתוכננים — בעת מסירת מטמון הנשק. שישה ימים. שירות הביטחון הפנים הגרמני לא ראוי לתשבוחות על כך; הוא ראוי לחשבון נפש.

אחד מהחשודים צילם מראש, באוגוסט 2025, סרטון הכרזת אחריות ובו הוא מאיים בפיגועי נקמה ברחבי אירופה בשם גדודי אל-קסאם, זרוע הצבא של חמאס. הוא צילם אותו לפני הפיגוע, כדי שיופץ לאחר שהדם כבר ישפך. זה לא פנטזיה אימפולסיבית של זאב בודד. זוהי תכנון מבצעי של ארגון שבונה תשתית על אדמת אירופה כבר שנים.

השבעה — גרמני, אזרח דנמרק, בולגרי ושלושה לבנונים — לא פעלו לבד. התביעה טוענת שמבצע הנשק תואם מלבנון, שם מפקד מטעם חמאס פיקח על אחד מערוצי הרכש שקישר בין חברי הרשת ברחבי אירופה. מבנה הפיקוד והשליטה פועל מביירות לברלין ולווינה בחופשיות, כאילו אין גבולות כלל. עבור חמאס — אין.

זו אינה הפתעה. זוהי אישור למה שגל ההרשעות הראשון כבר הוכיח. מוקדם יותר השנה הרשיע בית משפט בברלין ארבעה גברים — בני 36 עד 58 — בשל השתייכות לרשת בהנחיית חמאס שהסתירה מטמוני נשק בבולגריה, דנמרק ופולין, וגזר עליהם בין ארבע וחצי לשש שנות מאסר. זה היה תקדים: הפעם הראשונה שבית משפט גרמני הרשיע חברי חמאס מכוח חוקי הטרור של גרמניה — כי המדהים הוא שחמאס עדיין אינו מוגדר רשמית כארגון טרור לפי החוק הגרמני הפנימי. הייעוד האירופי קיים. הייעוד האמריקאי קיים. אבל גרמניה רודפת את חברי חמאס כחברים ב"ארגון טרור זר" — בזמן שהארגון עצמו נהנה מאזור אפור משפטי שמפעיליו ניצלו ביעילות מדהימה.

האזור האפור הזה חייב להיסגר. לא להידון, לא לחקירה, לא לוועדה. להיסגר.

המסע המשפטי לא יכול להסתיים בתביעות פליליות בלבד. הגברים בהחזקה מונעת בברלין הם אנשי שטח. המפקדים המנחים אותם מלבנון, המממנים בטהרן ובדוחא שכספם מממן רשתות רכש הנשק, המתווכים שמעבירים אקדחים דרך קופנהגן ולאורך גוש שנגן — כולם חייבים להיות מוגדרים, מוגבלים וייתבעו לדין. שירות הביטחון הפנים הגרמני אישר שחמאס וגורמים הקשורים אליו מנסים "לבסס רשתות לוגיסטיות חשאיות בגרמניה לצורך רכש נשק ותכנון פיגועים". אם שירות הביטחון יודע זאת, גם משרדי האוצר של אירופה יודעים. הקפיאו את הכסף. תפסו את הנכסים. הפכו את התשתית ליקרה מדי לשיקום.

שורת הדין עוסקת שני עשורים בטענה שטרור הוא עסק, ועסקים מגיבים לכאב פיננסי. תיק ברלין מוכיח שמודל העסקים הפך לטרנסנציונלי לחלוטין. מטרתו המוצהרת של חמאס, על-פי כתב האישום, הייתה לצאת מגדר תעמולה וגיוס כספים ולפתח יכולת ממשית לביצוע פיגועים נגד מטרות ישראליות ויהודיות במערב. הם כמעט הצליחו.

המחסן בווינה ריק עכשיו. הבא עשוי שלא להימצא בזמן.

יהודי ברלין ווינה היו הקורבנות המיועדים. אבל ממשלות אירופה הן אלה שיצרו את הסביבה הרוויה במטרות — על-ידי שנות סבלנות כלפי הנוכחות הלוגיסטית של חמאס, בטיפולן בו כמטרד פוליטי ולא כצבא טרור הפועל מתחת לרגליהן. שבעה גברים מואשמים עכשיו. החשבון עם אלה שאפשרו לתשתית להתקיים — חייב לבוא בשלב הבא.