בית הדין הבינלאומי בחר בתיאטרון פוליטי — עכשיו הוא ישלם את המחיר

בית הדין הפלילי הבינלאומי בנה את צווי המעצר מ-2024 נגד מנהיגי ישראל על יסוד של תחום שיפוט מומצא. ישראל וארצות הברית אינן צד לאמנת רומא ומעולם לא הכירו בסמכות בית הדין. עובדה משפטית זו לבדה הייתה צריכה לסגור את התיק. בית הדין ידע זאת, בחר להתעלם — ועכשיו הוא עומד לגלות שהתוצאות הכלכליות אמיתיות, גם כשהמחלוקת המשפטית עדיין פתוחה.

דיווחים מהשבוע מאשרים שממשל טראמפ מתכונן להטיל סנקציות על בית הדין כמוסד — לא רק על שופטיו ותובעיו. הצעדים המוצעים יאסרו על רוב העסקאות עם בית הדין לאחר תקופת מעבר של שישה עד שבעה חודשים, ויכרתו אותו למעשה ממערכת הדולר. בנקים, שנוהגים לעמוד בסנקציות ביתר שאת כדי להגן על גישתם למערכת הפיננסית האמריקאית, ינהגו בבית הדין כבאסור למגע. המומחים שמכנים זאת "תרחיש יום הדין" עבור הטריבונל צודקים. וזו בדיוק הנקודה.

ההסלמה הזאת לא צמחה יש מאין. בפברואר 2025 חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שהכריז על מצב חירום לאומי, הקפיא נכסי פקידי בית הדין ועצר את כניסתם לארצות הברית. הצו נשען על חוק IEEPA ועל חוק הגנת אנשי הצבא האמריקאי משנת 2002 — חוקים אמיתיים, לא כלי נשק אלתוריים. ואחרי שהטריבונל לא הפנים את המסר, נוספו לרשימה יותר מעשרה שופטים ותובעים, ביניהם נשיאת בית הדין טומוקו אקאנה ומי שכיהן כתובע הראשי קארים חאן. בית הדין לא נסוג. אז עכשיו המוסד עצמו עולה על הרשימה.

בשורת הדין, אני מבלה שנים בבתי משפט פדרליים אמריקאיים עם טיעון אחד פשוט: כסף הוא המנוף המכריע. מי שממן טרור, מי שמספק לו מסגרת ולגיטימציה — חייב לחוש את העלות. אותו היגיון מדויק חל כאן. טריבונל שמייצר לעצמו סמכות שיפוט כדי לרדוף מנהיגים נבחרים של דמוקרטיות חייב להרגיש את המחיר, ובאופן בלתי אמצעי.

האירופים שמתלבטים בנוגע ל-Blocking Statute של האיחוד האירופי צריכים לשאול את עצמם שאלה קשה יותר: מדוע איפשרו לטריבונל חסר אחריות לצבור הון פוליטי מהרדיפה של בני ברית — ורק עכשיו הם מחפשים כיסוי? שר החוץ מרקו רוביו אמר זאת במפורש: בית הדין יפורק "לבנה לבנה" אם לא ייסוג מחריגתו. זה לא איום — זה לוח זמנים.

לבית הדין יש חקירות בדארפור, לוב, מיאנמר ואוקראינה. כל אלה יכולים להמשיך תחת מוסד מתוקן בעל סמכות שיפוט אמיתית. מה שאינו יכול להמשיך הוא משטר שמטפל במנהיגים נבחרים של בעלת ברית דמוקרטית כאילו היו פושעי מלחמה מרצון. בית הדין עשה את הבחירה הזו — וושינגטון מתמחרת אותה בהתאם.