הרשות הפלסטינית חתמה על הודאתה — מי יטרח לקרוא אותה?

יש סוג מיוחד של חוצפה השמור למשטרים הבטוחים בענישתם — החוצפה לרשום את מדיניותם הנפשעת ביותר בכתב, במחזורית בירוקרטית יבשה, ולאתגר את העולם לשים לב.

הרשות הפלסטינית עשתה בדיוק זאת.

לקראת הבחירות המוניציפאליות הקרובות, פרסמה ועדת הבחירות המרכזית של הרשות הנחיות ברורות: כל עובד ברשות הפלסטינית המבקש להתמודד לתפקיד נבחר — חייב להתפטר ממשרתו ולוותר על משכורתו. דובר הוועדה פריד תעמאללה ניסח זאת ללא עוררין: עובד "המחזיק בתפקיד, מקבל את משכורתו מהמדינה ומועסק בפועל בעבודתו — חייב להתפטר מתפקידו" לפני הגשת מועמדות.

אבל תעמאללה הוסיף פסקה שנייה. הפטור חל על גמלאים, אסירים, פצועים — שתי קטגוריות מפורשות של מחבלים — ומקבלי קצבאות סוציאליות. כלומר: אחות, מורה, מהנדס שמושך משכורת מהרשות — יוותר על פרנסתו. מחבל הכלוא על רצח ישראלים, או פצוע בעת ביצוע פיגוע — יכול לשבת בכלא, לכיס את קצבת הטרור שלו, ולהגיש מועמדות ללא כל מגבלה.

קראו זאת שוב. הרשות הפלסטינית העניקה לבכירות מחבלים יחס מועדף שהיא מסרבת לתת לפקידיה שלה.

זו אינה תקלה. זו אינה השמטה. זוהי התוצאה ההגיונית של תוכנית שמחמוד עבאס הכריז עליה כבוטלת בפברואר 2025 — ואז המשיך בה תחת שמות שונים, קווי תקציב שונים, שמות סוכנויות שונות. על-פי ניתוח של Palestinian Media Watch מפברואר 2026, הרשות תחלק השנה 315 מיליון דולר ל-23,500 מחבלים ובני משפחותיהם, תוך הסוואת התשלומים דרך תקציבי כוחות הביטחון, המגזר האזרחי וקרן הפנסיה — בדיוק כדי להטעות תורמים מערביים שהתנו את כספם בביטול התוכנית.

יותר מ-10,000 שחרורים לשעבר מקבלים קצבות חודשיות של 1,280 עד 3,800 דולר כל אחד. כ-6,000 נוספים הועברו בשקט לתוכנית הפנסיה, ונקראו אחד אחד לאשר את פרטי חשבון הבנק שלהם — כאילו היו גמלאים מן השורה. כך הסבירה שיחת טלגרם שנחשפה: "הם קוראים להם אחד אחד, מבקשים מספרי חשבון בנק לאשר אותם כפנסיונרים."

בילתי עשרות שנים בבתי המשפט הפדרליים האמריקניים בריצוי האדריכלות הפיננסית שמחזיקה את הטרור בחיים — תוך תביעת איראן, סוריה, קוריאה הצפונית, חמאס והרשות הפלסטינית עצמה בשם קורבנות ומשפחותיהם, תוך שימוש בחוק נגד טרור משנת 1990 ובחוק החסינות הריבונית הזרה משנת 1976 כנשק משפטי. הקו המנחה בכל תיק זהה: עקבו אחר הכסף, שימו שמות לאחראים, הפכו את הטרור ליקר מדי מלהמשיך. מה שוועדת הבחירות של הרשות הפלסטינית נתנה לנו עכשיו הוא נדיר — מסמך שמפליל את עצמו, שהופק מרצון, על-ידי הגוף עצמו הטוען שהשתנה.

משרד החוץ האמריקני קבע רשמית שהרשות הפלסטינית העבירה את תשלומיה לגופים מוסדיים חדשים כדי להסוות אותם מעיני תורמים מערביים. בכיר במשרד אמר בפירוש כי "ניסיונות הרשות הפלסטינית להסתיר תשלומים לקרובי משפחה של מי שרצחו אמריקנים וישראלים — אינם מתקבלים על הדעת." זה היה במאי. כעת ספטמבר, וכללי הבחירות של הרשות אישרו שדבר לא נעצר — לא התשלומים, ובוודאי לא הביזיון שחש עבאס כלפי כל מי שהאמין להבטחותיו.

חוק טיילור פורס, שנחתם במרץ 2018, נועד לייבש את הביצה הפיננסית על-ידי התניית סיוע אמריקני לרשות בהפסקת "שכר הדמים". הקונגרס התכוון לצור חוסם. מה שהרשות עשתה היה להחיל תחבושת אחרת, לתת לפצע שם חדש, ולהמשיך להזרים את התוכנית קדימה — תוך גביית כסף תורמים המנותב דרך תקציבי שירות אזרחי וכוחות ביטחון שנמלטים מהמנגנונים המחמירים ביותר של החוק.

הנחיית ועדת הבחירות מפשיטה את המחזה האחרון. הרשות הפלסטינית אינה מסתפקת בסובלנות כלפי "שכר הדמים" — היא מיסדה את מקבליו כמעמד מועדף. פלסטינים פשוטים המשרתים את עמם בשירות הציבורי מתבקשים לוותר על פרנסתם כדי לבקש להיבחר. מחבלים שתקפו ישראלים פטורים לחלוטין מויתור זה.

דובר ועדת הבחירות תעמאללה אמר זאת ב-7 בספטמבר 2026 — לא בכתב-אישום ישראלי, לא בדוח של ארגון מעקב. אלה דברי הבירוקרטיה הפלסטינית עצמה, בקולה שלה, המאשרת שקצבאות האסירים נמשכות ושמקבליהן נהנים מזכויות שאף עובד רשות אינו נהנה מהן.

הרשות הפלסטינית חתמה על הודאתה. השאלה היחידה היא אם לתורמיה יש את הרצון לקרוא אותה.