כתב האישום שהותיר אחריו כתמים: פיטורי קארים חאן חייבים להוביל לבחינה מחדש של צווי המעצר נגד ישראל

ב-24 ביולי 2026 הצביעו 125 מדינות חברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי על הדחת התובע הראשי קארים חאן — לראשונה בתולדות בית הדין, שהוקם לפני 24 שנה. גוף הפיקוח של בית הדין קבע כי חאן ביצע "עבירה חמורה ופרת חובה חמורה." הוא גורש מתפקידו. ההיסטוריה רשמה זאת.

אני מבלה את חיי המקצועיים בטיעון פשוט: מוסדות שוים רק כמו שלמות האנשים שעומדים בראשם. בית הדין הבינלאומי הוכיח את הנקודה הזו — בצורה הגרועה ביותר האפשרית.

נדייק. לפי מסמכים שנסקרו על ידי AP, חאן ניהל יחסי מין עם עורכת דין זוטרה בצוות שלו וניסה למנוע ממנה לברר את תלונתה. גוף הפיקוח — האסיפה הכללית של מדינות הצדדים — קבע כי בשל פער הכוחות בין התובע לעורכת הדין הזוטרה, "יחסי מין לא יכלו להיות מתאימים לעולם." חאן הכחיש את הממצאים לאורך כל הדרך — אך האסיפה הצביעה ברוב גדול להדחתו, כפי שהצהירה נשיאת האסיפה, פאיבי קאוקורנטה.

עד כאן העובדות הגלויות. עכשיו החלק שאי אפשר להתעלם ממנו.

דיווח של The Wall Street Journal, המצוטט ב-JNS, חשף כי חאן ביקש מהמתלוננת לחזור בה מתלונתה — כדי שיוכל להמשיך לרדוף אחר צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. לפי עדותה שלה, הוא אמר לה: "חשבי על צווי המעצר הפלסטיניים." האיש שהציג את עצמו כחרב הצדק של הקהילה הבינלאומית — השתמש לכאורה באותו תיק תביעה בדיוק כמנוף השתקה נגד אישה שפגע בה.

עסקתי בתיקי טרור בבתי משפט פדרליים אמריקאיים במשך עשורים. אני יודעת מה נדרש מתובע. יושרה תביעתית איננה אקססורי. היא הבסיס. תביעה שנבנתה תחת הנחייתו של תובע אשר לפי הרשומה השתמש לכאורה באותה תביעה עצמה כדי להשתיק אישה שפגע בה — היא תביעה שבית הדין צריך להסמיק ממנה, לא להתגאות בה.

המגינים על בית הדין יאמרו: הצווים עומדים בעינם גם ללא חאן. הם צודקים מבחינה טכנית: הדחת חאן אין לה השפעה מיידית על צווי המעצר שהוצאו ב-2024 נגד נתניהו וגלנט, שניתן לבטלם רק על ידי שופטי בית הדין. התשובה הזו מדויקת מבחינה משפטית ומתחמקת מבחינה מוסרית. מדינה דמוקרטית — בפעם הראשונה בתולדות בית הדין — נרדפת על ידי תובע שמוסדו שלו קבע שביצע עבירות חמורות. הצווים לא יצרו את עצמם. הם פרי החלטות שקיבל תובע זה, בדיוק, בעוד שלפי הרשומה ניצל לכאורה את אותן החלטות להשתיק אישה שניזוקה ממנו.

ארצות הברית הבינה משהו על קארים חאן לפני שמדינות החברות בבית הדין השיגו בה. ממשל טראמפ הטיל סנקציות על חאן ועל יותר מתריסר עובדי בית הדין בתגובה להתנהלות בית הדין כלפי ישראל וכלפי כוח אדם אמריקאי. המבקרים כינו זאת תקיפה של צדק בינלאומי. איך הם מכנים זאת עכשיו? התובע שוושינגטון זיהתה כלא ראוי לתפקידו — אושש כלא ראוי על ידי מוסדו שלו.

אינני כותבת זאת מתוך שמחה לאיד. ישנה עורכת דין זוטרה אחת שבאה לשרת את הצדק הבינלאומי ומצאה עצמה לפי הממצאים נתונה ביחסים שלא יכלה להסכים להם באמת בתוך מבנה הכוח הזה — ואז לכאורה הופעלו עליה לחצים להשתיק, כדי שתביעת הדגל של פוגע בה תמשיך לפעול. היא ראויה לכך שעדותה תילקח ברצינות. האסיפה עשתה זאת בסוף. היה צריך לפעול מהר יותר.

עבור ישראל, השאלה המעשית היא חדה: נתניהו וגלנט נושאים צווי מעצר שהוצאו ב-2024 שתובע שמוסדו פיטר אותו בשל הפרת חובה חמורה היה אלוף הרדיפה אחריהם. "שיקולים פוליטיים שולבו בתהליך הזה, במיוחד כיוון שזו הפעם הראשונה שתובע רודף אחר צווים נגד בת-ברית מערבית," אמרה חוקרת מאוניברסיטת אוטרכט, איבה ווקוסיץ', ל-AP.

ההנהגה הנכנסת של בית הדין ניצבת עכשיו בפני בחירה: לערוך בחינה אמיתית של האופן שבו הושקו הצווים הללו — או להמשיך לשאת אותם כשעל פניהם טביעות האצבעות של תובע שמוסדו פסל אותו. בית הדין הוקם על ההנחה שאיש אינו מעל החוק. קארים חאן האמין שהוא כן. האסיפה הוכיחה שהוא טעה ב-24 ביולי.

עכשיו על בית הדין להוכיח שהעיקרון הזה חל גם על הצווים שהותיר מאחוריו.